חזרה בתשובה – נסו את זה בבית


"שלום. קוראים לי אוריין רייס, אני בעלת תשובה חרדית ולא רואה 'האח הגדול". לא, אני לא מחכה ל"אנחנו אוהבים אותך אוריין", אלא אדלג ישר לתובנות. אין כמו הקב"ה שייתן יריית פתיחה מעוררת תיאבון כמו זו לה זכינו לפני שבועיים. ומי כמותו יתברך גם יודע לעשות אקזיט מרשים ובלתי צפוי כמו זה שצפינו בו שלשום. בשונה מבעבר, בלי מצגת שווא על הרצון לעזוב והתבכיינות מייגעת למצלמה על למה בעצם כן להישאר, בשקט רועש נפתחה הדלת, והוא פשוט יצא.

בלי לתת משקל על הכדאיות הכלכלית (בכל זאת, תהילת מיליון השקלים), בישוב דעת מפתיע (ולא [אסי] עזר שום שכנוע), ברי פשוט יצאה ולקחה איתה את משב הקדושה המועט שתכננה להכניס לבית. אולי חשדה שתהפוך לטרף קל, אולי אפילו ידעה שתאבד את עצמה לשמחה לאיד, הסיבה כבר לא משנה. רק התוצאה זועקת ברזולוציה גבוהה: היא העדיפה להיות בחוץ מאשר בכור ההיתוך החילוני, שלא באמת מאפשר קיום לשונה החרדי. ולא, אני כבר לא מדברת רק על בית האח הגדול.

עבור הצופים זה אולי נראה זניח, אבל מאחורי האקט שלה יש אמירה חזקה, גם אם לא במתכוון. גם לה' יש את סף היכולת שלו. ובכך, הדיון הציבורי החשוב על הגבול הדק שבין התרסה דתית לבין התחשבות אנושית בסיסית, נפתח ונסגר עוד בטרם התחיל. מקריות קוסמית? אני מסופקת.

בימים כתיקונם האח הגדול מביא ללב ליבה של החברה הישראלית דיאלוג המוני-אישי, ומראה את המילה האמיתית ברחוב על הדו-קיום בין ה"נורמטיבי" לשונה בכלל, והעונה בין החילוני לחרדי המודרני בפרט. הפערים בין חתכי החברה השונים והמיקס הטבעי שנוצר מאפשר (ואף מכריח) את הדיירים לשרוד יחד. החיבורים שנרקמים יכולים להפתיע גם את הצופה האינטליגנטי והרגיש ביותר. הטבע האנושי פלאי, וזה ממש כמו לראות קליפה נשברת, ואת הנסתר שבפנים הופך לגלוי.

אנחנו אוהבים את השונה רק כשזה קל ונוח

מצד אחד ברור שלו ברי הייתה דמות אפורה, מתונה, גמישה ושקטה, היא לא הייתה נכנסת לבית מלכתחילה. אבל מצד שני, אם כן, כולם ודאי היו משבחים את החוזרת בתשובה שלא דורשת/ מבקשת/ מפצירה נידה בחצות הלילה; החברה הישראלית הייתה נכנסת לאופוריה שקרית של אהבה-אחווה-שלום-רעות; והתקשורת הייתה חוגגת ומוכיחה את החרדים שהנה, זה אפשרי. במילים אחרות, אנחנו מסוגלים לשאת בעול השונה רק כשזה בתיאוריה, כשזה קל ונוח, כשזה מגיע בעטיפה מעוררת חמלה.

אז נכון, מול החילוניות הפוטוגנית והרדיקליזם הפוטושופי של סער, לא היה לברי הסוערת שום סיכוי. וטוב שכך! המציאות שלנו לא בנויה משוליים קיצוניים, אלא מהידברות נצחית שעת לה להיוולד. יותר מתוכנית ריאליטי, קיבלנו המחשה למצבו העגום של חובש כיפה בכלל וחוזר בתשובה בפרט, שמצופה ממנו להיות מושלם, על-אנושי, מבוטל מרצונות; שיהיה כליל רשימת המידות הטובות, ולא, הוא פושע גמור.

בחזרה לכדור הארץ: חוזר בתשובה הוא בסך הכל אדם שלקח על עצמו תרי"ג מצוות מתוך מכלול אישיותי רחב וצבעוני. מבנה הדמות לא משתנה, רק האופק ליהלום היהודי הגלום שבו, מתבהר עם השנים מתוך שאיפה לאני טוב יותר.

ברי היא בסך הכל טריגר לעצם שהמשיח זרק לנו השבוע, שעוד לא מאוחר להזיז משהו, לשבר את האני ששונא ולעשות צעד לעבר השני. הרחוק. המוקצה. זה שלא יפה כמו בר רפאלי ואהוב כמו גלעד שליט.

בחברה מרובת מחיצות שיפוטיות כשלנו, לחזור בתשובה זה קשה, הרבה יותר ממה שניתן לבטא במילים. ועם זאת, זו המתנה הכי מאירה ויקרה שתוכלו להעניק לעצמכם אי פעם. אבל אל תאמינו לי, תנסו את זה בבית!

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.